סקירה יומית 14.3.25

מבט על הגרף השבועי, בעיקר בסוף שבוע ובחג שבו אנחנו מתבוננים על הדברים בצורה קצת אחרת, ניתן לראות תמונה נקייה של מגמה עולה ואת מקום ותזמון שבירת המגמה, לפעמים הפשט מנצח ומספר הכל.

🎭 פורים של הפוך על הפוך: בנשף המסכות, השוק מסיר את הלוט

אה, פורים, פורים, חג של תחפושות, של "ונהפוך הוא". יום אחד אתה מלך, יושב על כס מלכות, שותה יין משובח מגביעי זהב, והנה למחרת אתה תלוי על עץ גבוה חמישים אמה. נשמע מוכר, לא? קצת כמו להיות סוחר בשוק ההון, רק שבמקום מלך ותלייה, יש לך רווחים מפוארים שמרקיעים לשחקים ואז... ובכן, אתם יודעים. צלילה אל התהום שגורמת לך לתהות איך בכלל העזת להיכנס למסחר מלכתחילה.

תמיד אמרתי שהבורסה היא כמו מסיבת תחפושות אחת גדולה, תיאטרון עולמי שבו כל השחקנים מסתירים את פניהם האמיתיות. כולם מגיעים מחופשים למשהו שהם לא באמת. חברות צומחות בקצב מסחרר מתחפשות לחברות ערך יציבות, כאילו הן נושאות מאזנים איתנים כסלע במקום הבטחות עתידיות שנכתבו על חול. אנליסטים מתחפשים לגורואים שיודעים הכל, מדקלמים תחזיות בביטחון מופגן כאילו הם מחזיקים בכדור בדולח שמאפשר להם לראות את העתיד בבהירות קריסטלית.

ואנחנו, הסוחרים? אנחנו הכי טובים בזה. אמני התחפושות האולטימטיביים. מתחפשים למשקיעים לטווח ארוך כשהתיק שלנו אדום ("זו השקעה, לא ספקולציה"), או סקאלפרים זריזים כשהתנודתיות מתה ("אני רק נכנס ויוצא, חוטף ביסים"). מספרים סיפורים לעצמנו, מרכיבים מסכות שמתאימות למצב הרוח ולמצב החשבון. כל יום פורים, כל יום מסכות חדשות.

🎭 נפילת המסכות: כשהשוק חושף את פרצופו האמיתי

אבל היום, בפורים הזה של 2025, נראה שהמסכות קצת נפלו, התפאורה התמוטטה והאיפור נמרח. השוק החליט לחשוף את הפרצוף האמיתי שלו, וזה לא פרצוף מחייך במיוחד. הדאו ג'ונס, הנאסד"ק וה-S&P 500 קיבלו היום מכה רצינית, מחקו את העליות הקלות של אתמול ובגדול. כאילו מישהו החליט שהמסיבה נגמרה, הדליק את האורות ופתאום כולם רואים בבירור את הלכלוך שהצטבר על הרצפה.

הסנופי אפילו נכנס רשמית לטריטוריית תיקון - 10% מתחת לשיא האחרון. כמו אותו אורח במסיבה שהגזים עם המשקאות והחליט לעשות משהו שכולם יצטערו עליו למחרת. בקיצור, חגיגה של דם אדום על המסכים, מחול שדים של מספרים יורדים, סימפוניה אכזרית של מוכרים נחושים שדורסים כל ניסיון לייצב את המצב.

🎭 שאלת ה'למה': בריקוד החיים והמסחר, ההפתעה היא בת הזוג הקבועה

למה זה קורה דווקא היום? בדיוק כשחשבנו שהשוק התייצב? אולי זה קשור למדד המחירים ליצרן שהיה קצת יותר רגוע מהצפוי, או לעובדה שמספר דורשי העבודה החדשים עדיין נמוך. לכאורה, חדשות טובות, לא? הכלכלה יציבה, האינפלציה נרגעת, אנשים עובדים. אז למה השוק מגיב כאילו גילו שיש חמץ בפסח? כאילו מישהו הדליק את האור באמצע ההצגה וחשף את כל הטריקים והקסמים?

התשובה, חברים יקרים, היא פשוטה כמו שהיא מורכבת: כי ככה זה. השוק הוא יצור הפכפך, בדיוק כמו החיים עצמם. הוא דומה לאותו שיכור בפורים שלא יודע אם הוא שמח או עצוב, אם הוא רוצה לרקוד או לבכות. לפעמים אתה חושב שהבנת את המשחק, שפיצחת את הקוד, ואז הוא זורק לך בום בפנים, משנה את החוקים באמצע המשחק, מערבב את הקלפים כשאתה חושב שהיד כבר נסגרה.

הפעם, נראה שהשחקן הראשי בתסריט הפורימי הזה הוא אי הוודאות סביב מדיניות הסחר של ארצות הברית. טראמפ, שחזר לבית הלבן בסערה, שוב מאיים להטיל מכסים מטורפים על יבוא אלכוהול מאירופה (ומי ישתה וודקה בלי לשלם כפול?), והחשש ממלחמת סחר גלובלית שוב מרים את הראש המכוער שלו. זה כמו המן הרשע שחוזר בכל דור בתחפושת אחרת - פעם זו אינפלציה, פעם זו מלחמת סחר, פעם זו פאניקה בנקאית, אבל תמיד זה אותו פחד עתיק שמניע את הכל.

וגם החדשות מהחברות, שאמורות להיות מנוע הצמיחה של הכלכלה, לא ממש עוזרות לחגיגה. אדובי, סנטינל וואן ויויפאט – כולן סיפקו תחזיות פושרות ומטה, כמו לקבל שלוק של בירה שעמדה פתוחה כל הלילה. וזה משפיע במיוחד על מניות הצמיחה, שהן בדרך כלל הכוכבות של המסיבה, אלה שגורמות לכולם להסתובב ולהסתכל. היום הן קצת יותר כמו האורחים הלא רצויים, אלה שמגיעים בלי הזמנה ובלי בקבוק יין, ורק מתלוננים על המוזיקה.

🎭 קריאת המגילה הדיגיטלית: המספרים מספרים, גם כשהם מעט מסוחררים

בואו נסתכל על המספרים היבשים, למרות שאני בטוח שרובכם כבר ראיתם אותם, אולי אפילו עם דמעות קלות בעיניים. הדאו ירד ב-1.3%, הנאסד"ק, שתמיד אוהב להיות דרמטי יותר, צלל ב-1.96%, וה-S&P 500, שבדרך כלל יותר מאופק, ירד ב-1.39%. זה לא סתם יום אדום, זה יום שבו השוק החליט להתחפש לשור זועם ולנגוח בכל מה שזז, כמו אותו שיכור במסיבת פורים שמתחיל לשבור כוסות.

מעניין שדווקא סקטור השירותים הציבוריים הראה קצת חוסן, אולי כי אנשים עדיין צריכים חשמל ומים, לא משנה מה קורה בשוק או בעולם. גם בימים קשים האנשים רוצים שהאור יידלק והמים יזרמו. אבל כל השאר – מוצרי צריכה, שירותי תקשורת, טכנולוגיה, תעשייה ונדל"ן – כולם חטפו חזק, כמו חבורה של נערים שעוברים את טקס ההתבגרות של השוק. זה כמו לנסות להחזיק מגש מלא באוזני המן כשמישהו דוחף אותך מאחור – אין סיכוי שלא תפיל לפחות חצי מהם.

גם בשוק האג"ח הייתה תנועה מעניינת שראויה לתשומת לב. תשואות האג"ח ל-10 ול-2 שנים ירדו, מה שמצביע על כך שכאשר יש בלאגן במניות, אנשים מחפשים מקום מפלט בטוח יותר, כמו ילדים שרצים הביתה אחרי שראו סרט מפחיד. זה קצת כמו להתחבא מתחת לשולחן כשמתחילים הזיקוקים, או לשים את הידיים על האוזניים כשהרעש חזק מדי. הכסף, כמו תמיד, מצביע ברגליים.

🎭 במבוך התחפושות: איך לשרוד את החג ואת השוק

אז מה עושים עכשיו? איך מתמודדים עם השוק שהחליט להתחפש לשוק דובי בדיוק בפורים? איך ממשיכים לחייך כשהתיק צונח כמו אותו המן שהושלך מהגג?

קודם כל, לא להיבהל. זוכרים את הסיפור על אסתר המלכה? היא הייתה צריכה לשמור על קור רוח מול אחשוורוש כדי להציל את העם שלה. היא ידעה שהיסטריה לא תעזור, רק תכנון קר ומחושב. אנחנו לא צריכים להציל אף אחד (חוץ אולי את תיק ההשקעות שלנו), אבל קור רוח תמיד עוזר. הפאניקה היא היועץ הגרוע ביותר בשוק ההון, היא זו שתגרום לנו למכור בשפל ולקנות בשיא.

שנית, להסתכל על התמונה הגדולה, להרים את המבט מעל הרעש היומיומי. כמה ימים אדומים לא אומר שהכל קרס, שהעולם נגמר, שכדאי למכור הכל ולקנות זהב. השוק עולה ויורד, זו דרכו של עולם, זה חלק מהמשחק, מהמחזוריות הטבעית שלו. כמו שאמר פעם וורן באפט (נדמה לי שזה היה הוא, אם לא אז מישהו חכם אחר, ואם לא הוא אמר את זה בדיוק ככה, אז הוא בטח היה מסכים): "תהיה פחדן כשאחרים חמדנים, ותהיה חמדן כשאחרים פחדנים." היום נראה שיש הרבה פחד בשוק, רוח של בהלה שמנשבת במסדרונות הבורסה, אולי זה הזמן להתחיל לחפש הזדמנויות, לבדוק אילו חברות טובות נמכרות במחירי מציאה.

שלישית, לזכור שפורים זה חג של שמחה, של התגברות על הפחד והחרדה. גם אם התיק שלנו נראה קצת עצוב היום, כמו אותה מסכה עצובה בתיאטרון, זה לא סוף העולם. אפשר לקחת הפסקה, ליהנות מהחג, לשתות קצת יין (אולי קצת יותר מהרגיל, אבל בלי להגזים), לאכול קצת אוזני המן (בלי להגזים, כמובן), ולחזור לשוק עם כוחות מחודשים אחרי שההנגאובר של פורים יעבור, אחרי שהראש יתבהר והסוכר יירד מהדם.

🎭 מעבר למשתה: כשפורים נגמר והמסחר ממשיך

אז מה צופן לנו העתיד? קשה לדעת, גם לחכמים שבינינו. השוק יכול להמשיך לרדת, להעמיק את הירידות עד שיגיע לאיזושהי נקודת כניעה שתסמן תחתית. הוא יכול גם להתאושש מחר בבוקר כאילו כלום לא קרה, כמו שיכור שקם אחרי לילה של הוללות, שותה כוס מים ומרגיש כמו חדש. מה שבטוח זה שההצגה חייבת להימשך. אנחנו, הסוחרים, נמשיך לעקוב אחרי הגרפים כמו מכורים, לנתח את החדשות כאילו הן מגילת סתרים, ולנסות להבין מה לעזאזל קורה פה, למה השוק מתנהג כמו שהוא מתנהג, ולאן כל זה הולך.

אולי היום יגיע פורים שני, או פורים קטן, והשוק יחליט להתהפך שוב, כמו ב"ונהפוך הוא" הקלאסי. אולי טראמפ יתחרט על המכסים (טוב, אולי נחכה למשיח בשביל זה), או שאדובי תפרסם תחזית משופרת שתפתיע את כולם לטובה. אי אפשר לדעת בוודאות, וזה בדיוק מה שהופך את המשחק הזה למרתק כל כך. מה שאפשר לדעת זה שאנחנו נהיה כאן, מוכנים לכל תרחיש, עם חיוך ציני על הפנים ותיק השקעות שאנחנו מקווים שיחזור להיות ירוק בקרוב, כמו הדשא אחרי החורף.

בסופו של יום (או של חג), המסחר הוא כמו תחפושת מתחלפת, כמו משחק תפקידים מתמשך. היום אתה יכול להיות עשיר ומחר פחות, היום גיבור ומחר נבל בסיפור של מישהו אחר. אבל מה שחשוב זה לא לאבד את חוש ההומור ואת היכולת ללמוד מהטעויות, לשפר את האסטרטגיה, להתאים את עצמך למציאות המשתנה. וגם לא לשכוח את משלוח המנות לחברים (לפחות 2 משלוחים, כפי שההלכה מחייבת). אולי גם לחלק קצת מתנות לאביונים בדמות טיפים טובים למתחילים בשוק, שלא יעשו את אותן טעויות שאנחנו עשינו כשהתחלנו.

🎭 סיפורי המניות שגנבו את ההצגה: דרמות אישיות בבמה הגלובלית

אה, נכון, איך שכחתי את הכוכבות של אתמול, אלה שבאמת משכו את תשומת הלב מעבר למדדים הכלליים. סיפורים תמיד יותר מעניינים ממספרים יבשים, במיוחד בפורים כשמחפשים את הטוויסט בעלילה, את ההפתעה, את הרגע שבו הקהל נושם נשימה עמוקה.

אז אתמול, אם כבר מדברים על תחפושות לא מוצלחות, בלטה במיוחד אדובי (ADBE). החברה שאחראית על תוכנות כמו פוטושופ ואקרובט, כלים המאפשרים לנו לשנות מציאות, לצייר עולמות שלא קיימים, להפוך את האפור לצבעוני. החברה אמנם הציגה תוצאות שהיו פחות או יותר בהתאם לצפיות, מה שנקרא "בול באמצע", אבל התחזית שלהם לעתיד הייתה קצת אנמית, בלשון המעטה. זה כמו להגיע למסיבת פורים בתחפושת סופר מושקעת, ואז כשאתה פותח את הפה, אתה מגלה שאין לך בדיחות ממש טובות לספר, שהמוזיקה שהבאת היא לא בדיוק מה שהחברים אוהבים.

המניה שלהם חטפה צלילה רצינית, מעל 13%, וגררה איתה למטה עוד כמה מניות צמיחה אחרות, כמו אבן שנופלת לבריכה ויוצרת גלים שמתפשטים לכל עבר. זה מזכיר לי את הסיפור על המן הרשע שחשב שהוא הכי חזק, שתכנן לתלות את מרדכי על עץ גבוה, ובסוף נתלה בעצמו על אותו העץ. לפעמים גם חברות גדולות ומוערכות, כאלה שנראות בלתי מנוצחות, יכולות ליפול מהגג, להיכשל במבחן הציפיות, להתגלות כענקים על רגלי חרס.

עוד שתיים שבלטו לרעה ועלו לבמה כדי להשתתף בתחרות התחפושות הגרועות הן סנטינל וואן (S) ו-יויפאט (PATH). גם הן סיפקו תחזיות מאכזבות, כאלה שגורמות לאנליסטים לגרד את הראש ולתהות אם הן באמת הבינו את השוק. זה הראה שהרוח החיובית בשוק הטכנולוגיה לא נושבת על כולם באותה עוצמה, שלא כל הספינות עולות עם הגאות, שיש חברות שנשארות תקועות בבוץ גם כשכולם סביבן צפים.

סנטינל וואן, שמתמחה באבטחת סייבר, ירדה ב-5.5%, כאילו מישהו פרץ לה למערכות והוריד לה את המניה. יויפאט, שעוסקת באוטומציה של תהליכים, צללה בכמעט 16%, ירידה שמזכירה רובוט שהתקלקל והחל לנוע בכיוון ההפוך. זה כמו שני ליצנים שמגיעים למסיבה ומגלים שהבדיחות שלהם כבר לא מצחיקות אף אחד, אולי אפילו להפך - הן גורמות לאנשים לעזוב את החדר. השוק, כמו קהל מפונק, תמיד מחפש את הדבר הבא, את החידוש, את ההפתעה, ואם אתה לא מספק את הסחורה, הוא פשוט עובר הלאה, מחפש משהו אחר להשקיע בו את הכסף והתשומת לב.

🎭 הפלאשבק האישי: כשהוויקופיסט הקדים את המכירה

בכלל אני זוכר איך לפני כשבוע או שבועיים חתכתי הפסד ביויפאט (PATH), תוך כדי שאני עובד על שרירי ניהול הסיכונים שלי, אלה שכל כך קשה לחזק. זה היה כואב, כמו תמיד כשמוכרים בהפסד. יש משהו בפסיכולוגיה שלנו שגורם לנו לשנוא למכור בהפסד, להודות בטעות, לקבל את הכישלון.

ואתמול, תוך כדי קריאת המגילה בבית הכנסת, כששמעתי את הרעשנים מרעישים בכל פעם שהזכירו את המן, חשתי חיוך פנימי, כזה שמגיע מבפנים ולא רואים אותו בחוץ. חיוך שבו אני אומר לעצמי, כמו איזה שמחה להעד קטנה: "טוב שיצאת בזמן גם אם כואב, תמיד יש יותר כואב". לפעמים המוח הוויקופיסטי מנצח את היצר, את האגו, את הקושי להודות בטעות. לפעמים אנחנו מקבלים החלטות נכונות גם בזמנים קשים.

🎭 מילות סיכום: מאחורי המסכות

אתמול היו לנו כמה סיפורים מעניינים של חברות שהורידו את המסכות וחשפו פנים קצת פחות זוהרות, קצת פחות מושלמות. זה רק מזכיר לנו שמאחורי כל גרף ירוק או אדום, יש סיפור אמיתי, עם אנשים, עם תקוות ואכזבות, עם הצלחות וכישלונות. וגם בפורים, כשכולם מחופשים, שקשה להבדיל בין אמת לשקר, בסופו של דבר האמת תמיד יוצאת לאור, המסכות נופלות, והפנים האמיתיות נחשפות.

אולי זה המסר של פורים לסוחרים: אל תתבלבלו מהמסכות, מהתחפושות, מהרעש והבלבול. חפשו את האמת, את המהות, את הערך האמיתי. ואל תשכחו לשמוח, גם כשקשה, גם כשהתיק אדום, גם כשנראה שהמן מנצח. כי בסוף, כמו שלימד אותנו פורים, הגלגל מסתובב, והמצב תמיד יכול להתהפך.

חג שמח 🎭 ושבת שלום,

זהר ליבוביץ - 🐘-או-סוף המסחר שלך
האבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳